החלטה בתיק ת"פ 7845-08

בטענת הגנה מן הצדק

רקע

1.     לפני בקשת הנאשם לבטול כתב ^-האישום שהוגש נגדו בהסתמך על טענתו להגנה מן הצדק.

2.     ביום 28.07.08 הוגש נגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, לפי סעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. בכך שביום 3.04.08 בסמוך לשעה 15:00, בשכונת תל רומיידה בחברון, הוא תקף נער בשם מוחמד שאהין (להלן: "המתלונן") וגרם לו חבלה של ממש. המתלונן התהלך עם חברו, לפתע, הגיח מולו הנאשם שהגיע מהכוון הנגדי, התקרב אליו וחבט בפניו באמצעות אגרופו. כתוצאה ממעשיו, נותר בלחיו של המתלונן סימן אדום והמתלונן פרץ בבכי ונאנק מכאביו.

3.     לאחר שנשמעו העדים, הראיות וסיכומי הצדדים, ניתנה ביום 7.4.11 הכרעת דין מנומקת, בה הורשע הנאשם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה, ללא שהסניגור העלה מלכתחילה טענתו להגנה מן הצדק. חרף זאת, ורק כדי שלא לפגוע בהגנת הנאשם, התרתי לסניגור להעלותה בכתב. הסניגור הגיש טיעוניו, המאשימה הגישה תגובתה, אך וראוי לציין כי מחדל הסניגור גרם לסירבול, הארכת ההליך, התמשכותו שלא לצורך וביזבוז זמנו היקר של ביהמ"ש, כשמקום העלאת טענותיו היה במסגרת טענה מקדמית, ולכל היותר בסיכומים, בטרם מתן הכרעת הדין.

טענות ההגנה

4.     לטענת הסניגור הנאשם חווה אירוע השפלה בעת חקירתו בתחנת משטרת מרחב חברון, עליו סיפר לראשונה בעדותו בבית המשפט ביום 31.05.10, כשבעת חקירתו במשטרה נכנס חוקר נוסף לחדר החקירה כדי לקחת ממנו דגימת DNA, שהשפיל את הנאשם, שהעיד: " פתאום נכנס לחדר אדם גדול, בלי מדים ואמר לי שאני צריך לתת בדיקת DNA , שאלתי מה זה, הוא אמר שלוקחים מקל ודוחפים לפה אני אנשוך או אמצוץ את זה וזה, אמרתי שאני לא מוכן, שזה פולשני, ואז הוא עמד ליידי כאילו איים עלי, ואז הוריד לי את הכיפה ליטף אותי בשיער לאורך הפנים והזקן הוציא את ידו ופתח אותה ואמר לי: "חמודי אני יכול מהשערות האלה, זה בשבילי מספיק" כמישהו נוגע בי, רציתי ללכת משם, אמרתי לו תעשה מה שאתה רוצה אני הולך, אחרי שמשהו מלטף אותי אני כבר מוכן שיעשו לי הכל" (ראה עמ' 25 שורה 22 לפרו' מיום 31.05.10).

5.     בתחילה התנגדה המאשימה לעדות הנאשם בענין זה משום שלא חקרה את גובה ההודעה על עניין זה, וביקשה לזמנו לעדות נוספת כעד הזמה. ואולם, בדיון מיום 7.09.10 חזרה ב"כ המאשימה מבקשתה לזמן את גובה ההודעה בשנית כעד הזמה. לפיכך טוען הסניגור כי משהמאשימה בחרה שלא לסתור את עדות הנאשם בעניין זה, מטעמיה, יש לקבל את טענת הנאשם

6.      סעיף 3 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - חיפוש בגוף ונטילת אמצעי זיהוי), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק חיפוש בגוף") קובע כי כל חיפוש חיצוני יתבצע בכפוף להסכמת החשוד, וכאשר חשוד מסרב לחיפוש ניתן לבצעו ע"י הפעלת כוח סביר, בכפוף לאישור בכתב של קצין, לאחר שנתן לחשוד הזדמנות להשמיע את טעמי סירובו. לטענת הסניגור:

א.         פעולת החוקר כפי שתוארה ע"י הנאשם,  אך לא נסתרה ע"י המאשימה, נוגדת את חוק החיפוש בגוף, ופוגעת בזכות הנאשם לכבוד, לחירות ולפרטיות.

ב.         הדגימה שלקח החוקר ע"י ליטוף שיערו וזקנו של הנאשם, תוך הורדת כיפתו, אינה חוקית משהחשוד סירב ללקיחתה והדבר לא הובא להכרעת קצין כפי שמחייב החוק.

ג.          יתר על כן, אופן לקיחת הדגימה מראה כי מטרת החוקר היתה השפלת הנאשם ולא למטרה אחרת.

ד.         התנהגות החוקר שנכנס לחדר שניות לפני הנטילה, הטילה מורא על הנאשם והשפילו.

ה.         התנהלות החוקר פגעה בזכויותיו החוקיות של הנאשם, ומעלה תחושה קשה כי קיום ההליך הפלילי בעניינו של הנאשם גורמת לפגיעה ממשית בתחושת הצדק וההגינות.

ו.          העלאת הטענה מצד הנאשם לראשונה על דוכן העדים בלא שקודם שיתף אף אחד ביחס להשפלתו, נבעה מהיותו נסער מההשפלה בעת מתן העדות במשטרה.

טענות הסניגור על מחדלי חקירה

7.      ביום 4.7.08 נתן הנאשם את גרסתו לאירוע וטען כי המתלונן עשה תנועה מאיימת לעברו בזמן שעלה לכיוונו. על אף קביעת ביהמ"ש בהכע"ד כי גירסת הנאשם אינה מתיישבת עם הראיות, לא ניתן הסבר מדוע המשטרה לא בדקה את גרסתו, לא חקרה את המתלונן על כך ולא תפסה את סרטון מצלמת הטמ"ס מגזרת האירוע.

8.      חקירת המשטרה התנהלה באופן מגמתי, תוך התעלמות מגרסת הנאשם ומכך שעולה ממנה כי המתלונן ביצע דבר עבירה.

9.      מחדלי החקירה בענייננו נופלים תחת ההגדרה של "התנהגות נפסדת של הרשות", שכן, כפי שציין הנאשם, החוקרים חייבים היו לחקור את טענתו, הימנעותם מכך היא בניגוד לחוק ומביאה למסקנה כי זכויות הנאשם נפגעו ושלא התקיים משפט הוגן בעניינו, או שהתקיים משפט הפוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות.